Homepage...

     

יש האומרים שכלב הוא חברו הטוב ביותר של האדם ואני אומרת...הוא לא חבר הוא הרבה יותר.

פליני הייתה חלק מהמשפחה

ועל כך כמובן תצביע העובדה שכל בוקר התייצבה לעבודה...אומנם רוב היום בילתה בשינה ואכילה או לפחות במרדפים הוזים אחרי ניסיונות לאכול.

כל השנים במשרד ושבניגוד אלינו לעולם לא התלוננה על התנאים, על כך שלא זכתה להעלה במשכורת....לימי חופש.....

מצד שני....לא קופחה. בתור "מנקת השאריות" זכתה לקידום. התחילה מדוגלי ובונזו וכדומה והמשיכה לקליפות מלפפונים והיגיעה עד לגבינות ובשר...לא לשכוח את הבונוסים שהיא הצליחה לבד ללא כל עזרה לשלוף מהפחים.

ללא ספק הייתה לה הרבה סבלנות.

יושבת ומחכה...עד שתקבל שאריות ואם לא אז היא כבר תסתדר, ותוציא פיתה בשקית ממדף נמוך או מהפח, או עוגיות מקונדיטוריה עטופות במפית שהונחו על מדף.

     

כן, היא חסרה לי גם בעבודה ויקח לי זמן להתרגל..שאפשר לזרוק את השאריות...את קליפות המלפפונים, שאפשר להשתין מבלי שהדלת תפתח והראש שלה יציץ פנימה (אולי כדי לוודא שאני לא אוכלת בלעדיה), שהדלת המטבח זזה, זה מהרוח...ולא מהעובדה שבטעות נעלנו אותה שם והיא מנסה לצאת.

אבל חשבתי הרגע על יתרון אחד...סוף כל סוף הפינה הקטנה בערוגה מיד שיוצאים מהבניין ההיא שפליני תמיד היתה עוצרת שם לעצירת פיפי זריזה, אז אולי סוף סוף יוכל לצמוח שם איזה פרח,שתיל.

     

פליני – זו הכלבה היחידה בעולם שהכרתי שהיה לה "פרצוף של שינה" היה אפשר לדעת מתי הערנו אותה...כי היו לה עיניים סיניות.

ולא נשכח את החיוך שלה...כן פליני היתה כלבה עם חיוך...ובלילה כשהייתי חוזרת מאוחר מיציאות תמיד דאגה לקשקש בזנב, להביט בי בעינים סיניות וכמובן להרביץ לי חיוך, ואם הייתי חוזרת והיא הייתה מאוד עייפה אז פשוט רק הזנב היה זז, ובדרך כלל כנגד הדלת של אמא ואבא או הארון..אבל לעולם לא קרה שלא זכיתי לקבלת פנים.

     

ואם מדברים על קבלת פנים...אז כן קרו מיקרים שהיתה לי אורחת במיטה וכמו שכולם יודעים לאהוב את פליני אהבתי...אבל לא במיטתי , אבל קרה שקמתי באמצע הלילה, בלילה קר או אולי קצת בודד לפליני והופס..בקצה המיטה ישנה שם...שינה עמוקה...כן פליני. או שחזרתי מיציאה, והיא כבר תפסה את המיטה שלי....או את הספה הכי נוחה בסלון .

כל כך הרבה זיכרונות רצים לי בראש וכולם מצחיקים משעשעים....בגלל שהיא הייתה כלבה עם אופי משונה (אומרים שכל כלב מקבל את האופי שלו מהבעלים שלו...)
     

כל כך הרבה זיכרונות יש לי ממנה...שלא נישכח את תקופת השירות הצבאי שלה – אומנם ללא דרגות ומדים אבל יום יום הופיעה פליני בבסיס פו"מ יחד איתי....איזה עוד כלב מישהו מכיר ששירת בצה"ל?...

ובזמנו ללכת איתה כל בוקר לבנק' וכששואלים אותי בכניסה אם היא לא תלכלכך, ואני מסבירה שאין שום סיכוי שהיא כלבה מחונכת...נכון שעם הגיל זה השתנה וכבר לא יכולנו לצרף אותה להליכות לבנק. ואם במיקרה עבר כלב אחר ולא משנה הגודל היא תיתן ביסים קטנים באויר ותחשוף זוג שיניים..

ושהיינו משחקים איתה וזורקים לה דוגליברחבי הבית אוו המשרד והיא רודפת אחרי הדוגלי ואוכלת אותם.
     

ורונית תמיד הייתה צוחקת עלי על איך שאני טופחת לה בקצה הראש קרוב לפלולה..ומיד רצה לשטוף..

ולהרגיש את האף הרטוב והחמוד שלה בעיקר שאוכלים...והיא תזכיר לנו תמיד שהיא מתחת לשולחן מחכה למשהו ונכנסת עם האף שלה בכוונה ברגליים שלנו...

אז זהו, היו לה חיים טובים הכי טובים. הייתי איתה עד הרגע האחרון, עד שהנשמה עזבה את הגוף...והנשמה והזיכרונות שלה תמיד ישארו בתוכנו...והזיכרונות שלה תמיד מעלות לי חיוך על הפנים.

     

וכן נישקתי אותה לשלום...נשיקה שהיא לא קיבלה ממני אף פעם כל השנים האלו, אך במעמד הפרידה היא קיבלה קרוב לפה באף הארוך שלה נשיקה מכל הלב וכמובן חיבוק אוהב וליטוף חם...

אז עכשיו כשנישפך החלב אין ברירה צריך לנקות כי אין פליני שתלקק, כשרונית לא רוצה לצאת אין לה תירוץ שהיא צריכה בייביסיטר על פליני...וכשמסריח מסביב אי אפשר כבר להאשים את פליני שהיא תקעה נוד..צריך פשוט להודות...

ותמיד ניזכור שאהבנו אותה ושהיא הייתה כלבה מיוחדת וקוקולה מספר 1

הפליני שלנו.

     

דניאלה כתבה לטקס של פליני שנערך ב 21.02.04 יום שבת



Homepage | Story | Gallery | Video | Song | S.O.S | Info | Forum | Wallpapers